יש לו עיניים בגב: תפקיד ממונה בטיחות במוסדות החינוך

שיחה עם יובל לוי, ממונה בטיחות ומנהל מחלקת בטיחות מוסדות החינוך בעיריית פתח תקוה

מוסדות החינוך הם המקום שנושא הבטיחות בו רגיש במיוחד. אנחנו משאירים את הילדים בגני הילדים, בתי הספר, הפנימיות וכפרי הנוער וסומכים על כך שיש מי שדואג לביטחונם כשאנחנו לא לצידם. כשחושבים על כל הדברים שעלולים לקרות, מבינים שתפקיד ממונה בטיחות כרוך באחריות הכבדה ביותר.

בעיריית פתח תקוה, מופקד על ביטחונם של ילדי העיר מר יובל לוי. כשהבנתי שנפלה בחיקי הזדמנות חד פעמית לראיין את האיש שאחראי על בטיחות הילדים שלנו, ישר עלו במוחי כל הסכנות האפשריות ודפיקות הלב שלי התחילו להאיץ בחרדה. ביניהם רצו בראשי נהלי אש לא תקינים, הסעות תלמידים לא בטיחותיות, פציעות במגרש הספורט, וזה עוד לפני שנכנסנו לעניין המצב הביטחוני ונהלי האבטחה במוסדות.

יובל, אתה נמצא בתפקיד כל כך רגיש ומורכב. איך אתה ישן בלילה?

אני ישן מצוין. זה לא התפקיד המורכב הראשון שלי. התחלתי את דרכי כשהייתי בבית ספר בעצמי, כהנדסאי אלקטרוניקה ושירתתי כעשר שנים בחיל האוויר בטייסת תחזוקה. שם התקדמתי מטכנאי מעבדה לתפקיד בכיר יותר שגם הוא לא פחות רגיש ממה שאני עושה היום כמנהל מעבדה. תוך כדי המסלול הצבאי שעשיתי למדתי לתואר ראשון בכלכלה ותואר שני בניהול תעשייתי.

הסבת מקצוע מפתיעה. איך נראית הדרך שעשית מתחום הכלכלה לבטיחות?

מאוד פשוט. לאחר השחרור, משרד הכלכלה הציע לי מגוון רחב של קורסים ללמוד, ובין אחד הקורסים האלה היה קורס “ממונה בטיחות בעבודה” באתגר. באותה תקופה, עבדתי ככלכלן בבית חולים שיבא ופעם בשבוע בין חמש לתשע, זה היה “הזמן שלי”, הייתי מגיע למכללה ללימודי ערב. זה היה בחודש אוגוסט ונמשך כעשרה חודשים, במאי כבר הייתי אחרי פרוייקט הגמר שלי, עברתי את המבחן בהצלחה וקיבלתי את ההסמכה הרשמית.

עכשיו זה הגיוני. על מה עבדת בפרוייקט הגמר?

נושא שלצערי הגיע לחדשות בחודש שעבר כאן בפתח תקווה -תחום של פינוי בטריות. סגרו בגלל פינוי לא נכון של בטריות 800 מטר רדיוס בעיר. פינוי סוללות הוא קריטי, העברה או אחסון לא נכונים של בטריות שהן כלי קיבול שאצור בו מטען חשמלי רב עלולות להיות מסוכנות במיוחד. לדוגמה אסור לערבב בין בטריות חד פעמיות אלקליין ליד בטריות של ליתיום, או למשל אסור להשאיר סוללות של אופניים חשמליות בטעינה ללא השגחה הם עלולות להתפוצץ.

“בטיחות נמצאת בפרטים הקטנים” נשמע מעניין ובעיקר פרקטי. מה עוד למדת בקורס?

כך באמת הייתי מגדיר את הקורס מרתק ופרקטי. הרבה מאוד חומר אמנם, אבל הייתה אווירה טובה ומרצים מעולים, כל אחד היה יותר מעניין מהשני וברמה מאוד גבוהה, כל המרצים היו אנשים בעצמם עם קריירות מאוד מרשימות, אנשים שאפשר ללמוד מהם המון.

היו עוד סטודנטים כמוך בקורס שהגיעו מתחומים אחרים ועשו הסבה?

הייתה כיתה מגוונת מבחינת אוכלוסיה, היה עתודאי שעסק בתחום הקירור, היו עוד תלמידים מהתעשייה האווירית והצבאית בכלל, אנשי היי טק, אנשי מכירות והייתה גם קבוצה מחברת בזק.

כמה זמן לקח לך למצוא עבודה בתחום אחרי שהקורס הסתיים?

חודשיים אחרי שקיבלתי את התעודה יצא מכרז בעירייה, ניגשתי וקיבלתי את התפקיד ממנו יצאתי לקורס של משרד החינוך ומכון התקנים.

חודשיים זה מהר בשביל להתחיל קריירה אחרי הסבת מקצוע

לא בתחום הזה. היום כל ארגון שמונה מעל חמישים עובדים חייב להעסיק יועץ בטיחות, ולכן הביקוש מאוד גדול ועולה על ההיצע. כך שכמעט שבכל מקום יש ממונה בטיחות כיום ואפילו כמה ובארגונים גדולים אפילו כמה ממוני בטיחות כי התחום באמת רחב ונוגע בהמון נושאים.

מה לדעתך הדברים הכי מסוכנים במוסדות החינוך?

חוסר תשומת לב לפרטים זה הדבר הכי מסוכן. מרבית אירועי הבטיחות קורים לצערנו בשעת ההפסקה, ביציאה לטיול. תפקידי הוא לדאוג לבטיחות מהיבט התשתית ולנסות למנוע את התאונה הבאה שבו יהיה מעורב תלמיד או תלמידה כמובן גם שנושא החשמל מאוד חשוב, ומוכנות אש ויציבות המבנים . אבל אפילו בשיעור ספורט כדורגל שנבעט בעוצמה יכול להוות סכנה לצוות וילדים ולכן חייבת להיות גדר של לפחות 4 מטרים במגרש של מוסד חינוכי. אנחנו דואגים לכל פינה חדה, מדרגות שבורות או חלקות שעלולות להיות מסוכנות ואפילו מרצפת בולטת שצריך לטפל בה, התפקיד שלי הוא לשים לב לפרטים הקטנים כדי שהקטנים עצמם יגדלו בבטחה.

יש לך כמה מילות הרגעה להורים לסיום?

אני מגיע מתחום של מעשים לא של מילים. בחיל האוויר למדתי דבר אחד שאם קיים ספק אז מסירים את הספק, אני יכול לומר שיש לי מספיק ניסיון ואני סומך גם על רכזי הבטיחות במוסדות, אני נעזר בהמון אנשי מקצוע וביועצים מהמון תחומים הם חייבים להגיע מתחום ההנדסה או תחום אחר שבו הם נדרשו להוכיח יכולות גבוהות.

כך שההורים יכולים גם הם לישון מצוין, לא רק אני.